נוער במצבי סיכון

נוער במצבי סיכון

 

גיל ההתבגרות מזמן לבני ולבנות הנוער אתגרים משמעותיים. תקופה זו בחייהם מתאפיינת בשינויים פיזיים ורגשיים, המתבטאים לעתים במצוקה רגשית, בתחושות של בדידות וניכור, בקושי להתמודד עם המציאות המשתנה ואף בירידה בהישגים הלימודיים. ישנם בני נוער החווים משבר משמעותי במעבר בין הילדות לבגרות, העלול להתגבר כאשר הם במצבי סיכון ו/או שוליות.

האתגרים בעבודה עם נוער במצבי סיכון

בני ובנות נוער, צעירות וצעירים, חשופים לעתים למצבי מצוקה במשפחה ובחברה ולמציאות חיים פוגענית, מדירה, מפלה ואף אלימה. זאת, בשל מיקומם החברתי, הכלכלי, האתני, הלאומי, הגיאוגרפי והמגדרי. מיקומים חברתיים אלה מושפעים ממגמות אי השוויון החברתי-כלכלי בישראל, אשר הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD. בשנים האחרונות, אי-שוויון זה אף גדל ובא לידי ביטוי בפערי שכר בין קבוצות שונות בחברה (פערים מעמדיים, מגדריים ואתניים), גידול בשיעור האנשים החיים בעוני, פערים בהון הסימבולי, בבריאות, בתחבורה, בהיקף השירותים ובאיכותם. 

מגמה נוספת, המשפיעה על בני ובנות הנוער כיום היא ההתפתחות הדיגיטלית. דור הZ-מאופיין בשימוש גבוה במסכים (ישראל במקום הראשון במדינות ה-OECD), אשר הפכו לחלק מרכזי מחייהם והתבגרותם ואף מזהותם העצמית. כתוצאה מכך, השיתוף ברשתות החברתיות נעשה מרכזי בחייהם ויש לכך השפעה דרמטית על דרכי התקשורת הבין-אישית.

בספרות המקצועית וגם בשדה הפרקטי קיימת התייחסות רבה לתופעה של נוער במצבי מצוקה. ניתן לראות שתי תפיסות מקבילות: האחת, תפיסה "עיוורת מגדר", המתייחסת לנערות ולנערים כמקשה אחת, ללא הפרדה מגדרית; השנייה, תפיסה "רגישת מגדר", המדגישה את המאפיינים הייחודיים של נערות בהשוואה לנערים. תפיסה זו, אשר אומצה על ידי ג'וינט-אשלים והשירות למתבגרים צעירות וצעירים, מבוססת על ספרות מחקרית בארץ ובעולם, המצביעה על חוויות וקשיים עמם מתמודדות נערות בגיל ההתבגרות (גולן, 2002; כאהן-סטרבצ'ינסקי ויורביץ, 2005; קומם, 2008; קומם, גולן, דולב ויובל, 2004; קרומר-נבו וקומם, 2012). על פי תפיסה זו, רק אימוץ במודע של פרספקטיבה המבחינה בקבוצות נפרדות של נערים ונערות תאפשר לזהות את הסובייקטיביות שלהן/ם, את מסלולי ההתפתחות הייחודיים שלהן/ם ואת מצוקותיהן/ם. לנערות יש ביטויי מצוקה ייחודיים, כגון אלימות מגדרית, דימוי עצמי וגופני נמוך, הפרעות אכילה, קשיים נפשיים מופנמים, ניצול מיני מסחרי, ועוד (כאהן-סטרבצ'יסנקי, קונסטנטינוב ויורביץ, 2006; קומם וחברותיה, 2004; קרומר נבו וקומם, 2012; רפפורט, 1989; Barnes et al., 2009; Bloom et al., 2002; Chesney-Lind, 2008; Maschi, Morgen, Bradley & Hatcher, 2008). לעומת זאת, בנים סובלים יותר מהפרעות נפשיות "מוחצנות" (הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות והפרעת התנהגות) והתנהגויות סיכון, כגון: אלימות, עבירה על החוק ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים.

כ-4% מבני הנוער בישראל מצויים בקצה רצף הסיכון. הניסיון בשטח מראה, כי קיימות כמה סיבות לכך, שבני נוער אלו אינם מקבלים מענים מתאימים למצוקותיהם, ביניהן: קשיים מבניים ובירוקרטיים של המערכות לספק מענים אפקטיביים ורלוונטיים לבני נוער בקצה הרצף וביזור של אחריות בין השירותים השונים. כמו כן, אין אחידות בהגדרות של קצה הרצף בין הגופים והמערכות האחראים על מתן השירותים לבני נוער אלו. דבר זה מוביל למצב, שבו חלק מבני הנוער נהנים ממספר שירותים בו-זמנית, הניתנים על ידי גופים שונים, ואילו בני נוער אחרים אינם נהנים משירותים טיפוליים כלל על אף שהם זקוקים להם. הבעיה שכיחה במיוחד ביישובים קטנים ופריפריאליים, שם לעתים תכופות בני נוער בקצה הרצף אינם מאותרים כלל ואם הם מאותרים לא קיימים מענים מתאימים להם ולמצוקותיהם.

המטרות בעבודה עם נוער במצבי סיכון

מטרת אשלים בעבודה עם נוער במצבי סיכון היא לאפשר להם לחוות רווחה רגשית, פיזית ובריאותית ולפתח תפיסת מסוגלות. דגש מושם על נערים ונערות בקצה רצף הסיכון ועל שילובן/ם במערכות מיטיבות.

היעדים בעבודה עם נוער בסיכון

  • פיתוח רווחה רגשית, פיזית ובריאותית בקרב נערים ונערות וכן פיתוח תפיסת מסוגלות.
  • השתלבות נערים ונערות הנמצאים ברצף הסיכון במערכות מיטיבות.
  • פיתוח מיומנויות מקצועיות וטכנולוגיות בקרב בני נוער ערב סיומם את מערכת החינוך באופן שיתאים לשוק העבודה במאה ה-21.

 

תכניות עבור נוער במצבי סיכון