אור מבעד לסדקים

אור מבעד לסדקים

יצחק, חניך חרדי בתוכנית החינוך החדשה המשותפת ל'גוינט ישראל-'אשלים' ולבני הקהילה החרדית אומר: "במסע עם 'אשלים' פרשתי כנפיים. ההבנה הפשוטה שאתה צריך להכיר את הילד, על כל עולמו, הפכה אותי למומחה שמוזמן למוסדות רבים של כלל הזרמים לסייע בקשת רחבה של מצבי מצוקה, וזה עובד"

 
כמה דברים שכתבה ר', ר אחת מ- 250- נשים חדיות  — ליטאיות חסדיות וספרדיות, אחרי מפגש משותף שלהן: "אני חוזרת הביתה ולא מצליחה להירגע. ואני שואלת את עצמי — מה באמת קרה שם? הרי זה היה מפגש כמעט הזוי שבו לקחו חלק הרב ליברמן, ראש עיריית ירושלים, הנהלת מנח"י, הרב בראוייר, הגב' הילה פריד, ד"ר פלורה מור, ומנכ"ל ג'וינט ישראל-'אשלים' ד"ר רמי סולימני. ואני שואלת —איך עולמות כל כך שונים וגם מנוגדים, מצליחים לדבר באותה שפה?! מה היה שם באוויר כל כך חזק ועוצמתי? מה היה שם בין המלים שדיבר ונגע בלבבות? ואני עונה לעצמי - רק לדבר אחד יש כזו עוצמה וזוהי האמת. האמת שהיא עבודת הנפש שכל אחת ואחת באה איתה." איך נוצרה במפגש הקצוות הנדיר הזה אותה שפה, אותה זהות מטרה ושותפות בין נציגות מהר עדה החרדית ובין ארגון 'אשלים' שאותה מגדירה ר' כ"אמת"? סיבה אחת לכך היא תפיסה חינור כית מוגדרת וחדשנית שאותה מציבה 'אשלים' בפני שותפיה לעבודה, גישה שהוכיחה את עצמה ככזאת שמעודדת מוביליות חברתית ומשנה פרדיגמות בחשיבה, והיא מעבר מחינוך להקניית הישגים, לתפיסה שנועדה לשחרר את המורה מהר משימה של יישור התלמידים עם דרישות המערכת ובמקום זה לקבל על עצמו לגלות מי האדם הניצב מולו. על פי דרך זאת שעוצבה ב'אשלים' ונקרא גם התפיסה החינוכית הפסיכו-חברתית, אנשי החינוך "שוכחים" את העיסוק בצמצום הפערים, ומתפנים למפגש האנושי עם תלמידיהם, ובסופו של דבר הם מובילים מהלכים חינוכיים היוצרים צמצום בפערים. הגישה הייחודית הזאת, הנעשית בשותפות וללא כפייה, היא שפתחה את שערי הקהילה החרדית בפני 'אשלים' במאמץ העצום לחלץ ילדים ובני נוער ממצב של סיכון.
 

חנוך לנער על פי דרכו

 
את הרב אלחנן רייזמן אנחנו פוגשים בתלמוד התורה "אמונה ציון" ברחוב הע"ח בשכונת מוסררה בירושלים. 320 ילדים נמצאים במוסד זה, מגיל הרך ועד לגיל  14 , ועליהם מופקדים 20 אנשי צוות מתוכם 11 מורים. זהו תלמוד תורה של ילדים מחסידות ברסלב, שרובם חוזרים בתשובה, אך הרב רייזמן עצמו, הדמות החינוכית המרכזית בתלמוד התורה, הוא איש חסידות צאנז, בן 39 , אב לשניים, פסיכותרפיסט ומנהל חינוכי בהכשרתו. מיד בתחילת הפגישה איתו מסביר הרב רייזמן את תפיסתו החינוכית, הדומה באופן מפתיע לגישה שאותה מייצגת 'אשלים'. "באמונה הדתית", הוא אומר בסבר פנים, "נהוג לומר 'חנוך לנער על פי דרכו' וזאת בדיוק התפיסה שלנו. אנחנו לא כופים יותר. מבחינתי, החינוך הוא תהליך של מניעת סיכון, זאת הרשת שאנחנו מניחים מתחת לכל אחד כדי שלא ייפול וישוב ללימודים באופן מסודר". והוא מוסיף: "אני התחברתי לתוכניות של 'אשלים' באופן מיידי משום שיש בהן חשיבה על הילד בכל גיל, לא לחשוב הישגים בלבד אלא להתחבר לרגשות ולמשפחה המורחבת". דבריו של הרב אלחנן רייזמן מסתירים יותר ממה שהם מגלים: הנשירה הגלויה, ולא פחות מכך גם הנשירה הסמויה בתוך מערכת החינוך החרדית בדיוק כפי שקורה במערכת החינוך שאינה חרדית היא הרסנית ליחיד למשפחתו הקרובה והמורחבת חוסר היכולת של החברה החרדית לקבל את הנשירה שנובעת לא אחת מבעיות אישיות ומשפחתיות עמוקות, גרמה לכך שעל אותם ילדים ומשפחות מופעל לחץ קשה מאד שחלקם לא עומד בו, וכך נוצרת הנפילה ממצב של סיכון פוטנציאלי לסיכון ממשי, ובתוך החברה עצמה נוצרו איים ברורים של מצוקה, כמו למשל בתלמוד התורה שבו עובד הרב רייזמן.
 
לחלל הכואב הזה נכנסה 'אשלים' במלוא הסיוע האפשרי: תחילה בעבודה עם המורים כדי להטמיע בהם את האחריות לתלמידים, אחריות חוסר היכולת של החברה החרדית לקבל את הנשירה שנובעת לא אחת מבעיות אישיות ומשפחתיות עמוקות, גרמה לכך שעל אותם ילדים ומשפחות מופעל לחץ קשה מאד שחלקם לא עומד בו, וכך נוצרת הנפילה ממצב של סיכון פוטנציאלי לסיכון ממשי, ובתוך החברה עצמה נוצרו איים ברורים של מצוקה, כמו למשל בתלמוד התורה שבו עובד הרב רייזמן. לחלל הכואב הזה נכנסה 'אשלים' במלוא הסיוע האפשרי: תחילה בעבודה עם המורים כדי להטמיע בהם את האחריות לתלמידים, אחריות אישית לגורלו והצלחתו של התלמיד. בד בבד החלה 'אשלים' בהכשרת הלבבות גם בקרב מנהיגות העדה, ויצרה את יחסי האמון שמאפשרים היום את העבודה המשותפת. כך מקבל הרב רייזמן הדרכה צמודה של שני אנשי מקצוע במשך שלוש שנים, המסייעים לו לפלס את דרכו הייחודית בתלמוד התורה.
 
המשימה לפתח את יכולתם של ה'מלמדים' להעניק לתלמידיהם מרחב התפתחות של שווים בין שווים — היא משימה קשה מאד. ככל שהתודעה של הצוות החינוכי מכילה את העובדה שרבים מהתלמידים נשרו משורותיהם בשל תחושת הניכור, בשל הזרות הטמונה בזהותם הנחותה לכאורה של בעלי תשובה, חוללה תפנית בקרב רבים מן המורים, כמו אלה בתלמוד התורה של הרב רייזמן. אך הדברים אינם חלים אך ורק על קהילת החוזרים בתשובה: רינה, המשתייכת לציבור הליטאי, בוגרת תוכנית "אלייך" המכשירה בעצמה מורות בזרם החרדי ליטאי, מתמודדת באומץ רב עם תוצאות התביעה הבלתי מתפשרת למופע האחיד ברבים, גם במחיר ההסתרה, כדבריה: "בעבר כשראינו בחורי ישיבה שלא מצליחים ללמוד ולהשתלב במסגרות הרגילות, הייתה מחה שבה שצריך לעשות הכל כדי להמשיך ולהחזיק אותם. האשליה הייתה שאם נשמור עליהם בתוך הישיבות, והם ימשיכו ללבוש את התלבושת הרגילה ולהתנהג כרגיל, ולשמור על הקודים כלפי חוץ  -בסוף זה יסתדר. הייתה הסכמה שבשתיקה לתעלם ממה שהם עושים בחדרי חדרים ולא לגרום להם לקונפליקט שיביא לכך שהם יחצו את הגדר". "בעקבות התוכנית", מוסיפה רינה, "ועם השנים, התברר שזאת הייתה אחיזת עיניים. פנטזיה שעל פיה כולם יגדלו ויהיו אותו דבר. אבל מתברר שאלה שלא קיבלו את הטיפול המתאים שילמו מחיר מאד כבד בחייהם הפרטיים והמשפחתיים. בעקבות התוכנית אנחנו מסכימים לראות מי הילד, ויכולים לאפשר לו ללכת בקצב שלו מתוך הבנה שבסופו של דבר כך הוא יקבל הרבה יותר בשלמות את ערכי הקהילה. מי שמרגיש שמקבלים אותו — ידע לקבל, להתחבר, להישען. אם הנפש לא מקבלת מענה אז התחפושת זמנית. כל פעם שהאדם קיבל מענה ולא ראינו אותו במלואו קרה הדבר שהכי פחדנו ממנו. כשהעזנו להסתכל זה פשוט לא קרה"
 

צריך להכיר את הילד

 
התוכנית החינוכית בחברה החרדית מופעלת בכל הזרמים, וכל זרם בקהילה החרדית מציב אתגר שונה בפני מובילי התוכנית. בזרם החסידי, על אף הציווי ל'מלמד' להיות דמות מופת, הדרך איננה סלולה כלל וכלל. כפי שיצחק, בוגר התוכנית שהפך בעצמו למדריך מבוקש בתוכנית אומר: "אצל החסידים ה'מלמד' הוא דמות... כמו שבסינגפור המורה מאד נחשב, יש לו אפילו כובע מיוחד... זה חלומו של כל אדם להיות 'מלמד'.
השאלה היא הדרך... כך נשלחתי בברכת האדמו"ר ללמוד בג'וינט. אני למדן באופיי, כמעט אין תוכנית שיוצאת לדרך למען התלמידים שאני מחמיץ, אבל הפעם התחלתי לראות את העולם בעיניים אחרות. להגדיר את הקושי של הילד בשמות מקצועיים ידעתי עוד קודם. אתה יודע שהילד הוא הפרעת התנהגות קשה(, אז מה עכשיו... מה עושים עם זה. במסע עם 'אשלים' קיבלתי גישה שלמה שאיתה פרשתי כנפיים. לא יאומן כמה ההבנה הפשוטה שאתה צריך להכיר את הילד, על כל עולמו, שאתה צריך להביא את ההורים להיות חלק מההשקעה בילד, שאתה צריך לזהות מה מציק לו ומה הוא יחווה כעזרה – הפכה אותי למומחה שמוזמן למוסדות רבים של כלל הזרמים לסייע בקשת רחבה של מצבי מצוקה וזה עובד". כי זאת יש לדעת: הקהילה החרדית מושקעת מאד בחינוך ילדיה, השקעה הנובעת מתפיסה ערכית הלכתית עמוקה ומחויבות טוטלית לחינוך הילדים. החינוך הוא מצווה ובאמצעותו מפנימים הילדים תחושות של המשכיות, תקינות ויציבות חברתית. עם זאת, ואולי בשל כך, קיימת נטייה בקהילה להסתיר בעיות ולהתפלל לחדלונם. הדבר נובע מן הדאגה שמא חשיפת הבעיה תפגע בילד בסופו של דבר, כך שלא יוכל ללמוד ולהיות תלמיד חכם או מחנכת מופתית, ולמצוא שידוך מתאים. בחברה החרדית הודאה בקיומה של בעיה או קושי אצל ילד או ילדה, עלולים ליצור תווית על המשפחה כולה. לאלה יש להוסיף את ההתייחסות החשדנית כלפי גורמי הממסד.
 
ניסיונות של הממסד לכפות על הקהילה גישות אוניברסאליות בתחומים כמו מקצועות הליבה, גיוס לצה"ל ועוד, מעוררים חשש וחוסר אמון בממסד החינוכי, וזה לא קורה בתוכניות של 'אשלים' בשטח. "'אשלים' זה לא גוף שכופה", אומר הרב רייזמן, "זה גוף ותיק שלוקח אנשים ומרים אותם. האוכלוסייה החרדית, ובעיקר בעלי התשובה, הם אוכלוסיה נזקקת. 'אשלים' השכיל לעבוד בלי חרמות, בלי סנקציות, באופן חיובי ופתוח, וזה דבר גדול. השינוי שמתחולל בשטח הוא עצום - החברה החרדית מכירה היום בכך שלא כולם יכולים ללמוד תורה כל הזמן, וצריך להעניק לאננשים אפשרות מקצועית. הלימוד במשך כל היום היה חלק מהתגובה שלאחר השואה — לבנות מחדש את עולם התורה. אתה צריך לדעת", הוא מוסיף, "שאני לא אומר את דברים האלה רק על דעת עצמי, או שאני פועל בלי שותפות והסכמה של גדולי הרבנים. האדמו"ר מבעלז, שהוא הרב שלי, מנהיג את הקהילה בגאון כבר חמישים שנה, והוא מתחבר לכל דבר שיכול להציל נפשות. ואת זה בדיוק אנחנו עושים באמצעות התוכניות של 'אשלים'
 

כמה טוב שיש עוד טוב

ולסיום:  המיזם החינוכי 'אלייך' )בחינוך לשים( ו'בנייך' )בחינוך לגברים( לצמצום הפערים הלימודיים והנשירה בקהילה החרדית, המשותף לג'וינט ישראל-'אשלים' ומשרד החינוך )המחוז החרדי( מכוון להצמיח עשייה חינוכית המגדלת תלמידים מאתגרים בקהילה החרדית. נערות שמצאו משען במחנכות שלהן פרסמו בעזרת 'אשלים' ספר של שירים שאותם כתבו, שירים המבטאים בצורה מיוחדת את סערת הנפש שעוברות הנערות החרדיות כתוצאה מהתהליך החינוכי והגילוי העצמי. מן הסתם, תהליכים דומים עוברים גם על הבחורים המתלבטים בתוך המערכת. כדי לחוש, ולו במעט, את אותה התרגשות וסערת נפש בעת השינוי, אנחנו מביאים כאן שיר אחד מתוך הספר "שלך הוא המחר" שכתבו נערות 'תלמים' בתום תהליך הלימודים. אנחנו שומרים על אלמוניותה של הכותבת לשמירת פרטיותה.
 
כַּמָּה טֹוב שֶיֵּשׁ עֹוד טֹוב,
בָּעֹולָם הַזֶּה.
אוּלַי הוּא טֹוב קָטָן
וַאֲנַחְנוּ תְאֵבִים לְעֹוד,
אֲבָל לְפָחֹות יֵשׁ תְשׁוּקָה לַטֹּוב,
רָצֹון לַטֹּוב,
גַּעְגּוּעַ...
 
כַּמָּה טֹוב שֶיֵּשׁ עֹוד אַהֲבֹות,
אָמְנָם רֻבָּן נִכְזָבוֹת,
מְהַתְלֹות בָּנוּ בְלִי מֵשִים
אֲבלָ ישֵׁ אַהבֲ ֹ ות
וְאֹוהֲבִים לֶאֱהֹב
וְאֹוהֲבִים לַחֲלֹום...
 
כַּמָּה טֹוב שֶיֵּשׁ עֹוד תִקְוָה.
אַף עַל פִּי שֶאָפְסוּ כִמְעַט כָּל הַסִּכּוּיִים,
הִיא עֹוד לֹא אָבְדָה.
כְבָר אַלְפַּיִם שָנָה וַאֲנִי עֹוד מַאֲמִינָה
בַּטֹּוב הַמֻּשְלָם.
ט ֹ ועמֶֶת מִמֶּנוּ טפִּהָ מִניִ יםָ.
חִיּוּךְ שֶל אֻמָּה שֶשָּׂבְעָה אַכְזָבֹות.
 
כַּמָּה טֹוב שֶיֵּשׁ רְגָעִים כָּאֵלּוּ,
שֶשָּׂמִים לֵב לְקֻרְטֹוב שֶל טֹוב,
שֶיֹודְעִים שֶהַסֹּוף שֶל הָרֹעַ קָרֹוב,
וְשֶיֹום אֶחָד נַפְסִיק כְבָר לִכְאֹב.