ילדים במצבי סיכון

ילדים במצבי סיכון

 

ילדים חיים כיום בעולם דינמי ומאתגר, שתהליכי השינוי המתרחשים בו רבים ומהירים. בית הספר מהווה גורם משמעותי בחיי הילדים, כמקום מפגש של היבטים שונים בחייהם – רגשיים, חברתיים ולימודיים לצד מסגרות חינוך אחרות ופעילויות אחר הצהרים.

אתגרים בעבודה עם ילדים במצבי סיכון

הפערים הגדולים בחינוך, הנובעים מסיבות חברתיות-כלכליות הם נושא מרכזי בעשייתה של אשלים. לפי נתונים עדכניים, ישראל (ללא החינוך החרדי) מדורגת במקום ה-31 מתוך 36 בהישגים לימודיים במתמטיקה ובמדעים, ובמקום הראשון בפערים בהישגים במקצועות הליבה (;OEDC, 2015מרכז טאוב, 2014). ידוע כי רמת השכלה נמוכה מנבאת רמת השתכרות עתידית נמוכה וכי קיים מתאם בין ההישגים הלימודיים של תלמידים ליוקרת משלח היד של האב. כל אלו מדגישים את חשיבות צמצום הפערים על ידי מתן מענים שיסייעו לאוכלוסיות הנמצאות במצבי סיכון לממש את הפוטנציאל הגלום בהן בצורה מיטבית.

עלייה במספר הילדים המוגדרים בסיכון ובמספר המוכרים לשירותי הרווחה, בשנת 2011, מעוררת דאגה: כ-17% מסך אוכלוסיית הילדים בארץ היו מוכרים לשירותי הרווחה; משנת 2001 חל גידול מצטבר של 48% במספרם של הילדים האלה; 13% מכלל הילדים הוגדרו על ידי המחלקות לשירותים חברתיים כנמצאים בסיכון ישיר או משפחתי (המועצה לשלום הילד, 2013). עלייה מדאיגה זו מסבה את תשומת ליבנו ליצירת מענים מותאמים לקבוצות אוכלוסייה אלו.

מצבי משבר פתאומיים ומתמשכים במשפחה, בקהילה ובחברה מהווים גורם סיכון לילדים. במהלך השנים האחרונות, כתוצאה מהמציאות הביטחונית הקשה בדרום, נרשמה עלייה במספר נפגעי הטראומה – 30% מהילדים ביישובי קו העימות אובחנו כנפגעי טראומה. בהקשר אחר, חלה עלייה חדה ועקיבה במספר הילדים שהוריהם גרושים, כאשר גירושין מהווים גם הם משבר פתאומי עבור הילדים (המועצה לשלום הילד, 2013).

קהילות ומשפחות אשר בעצמן נמצאות במצבי סיכון מתקשות לתמוך ולהכיל את חבריהן ובכך נפגעת התפתחותם התקינה של ילדים. על פי נתוני "360 התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון", 58% מהילדים ובני הנוער שאותרו לתכנית מאופיינים בבעיות בתחום הלמידה ורכישת מיומנויות וכ-39% מתאפיינים בבעיות של שייכות והשתלבות חברתית (סאבו-לאל וחסין, 2011). גם עוני מהווה גורם סיכון. מחקרים רבים מלמדים, שבעקבות התמודדות עם סוגיית העוני, משפחות רבות חוות רמת עומס גבוהה, שהטיפול בה כרוך בהשקעת זמן, בכוחות פיזיים ונפשיים ובהוצאות כלכליות.

קיימות היום הזדמנויות מועטות בלבד למעורבות חברתית ולהשתלבות מיטבית של ילדים בקהילה. 44% מהילדים עם מוגבלות, המשולבים במערכת החינוך הכללית, חשים בדידות ומאופיינים ברמת מעורבות חברתית נמוכה, בהשוואה ל-27% מעמיתיהם ללא המוגבלות (ארטמן-ברגמן ורימרמן, 2009; נאון ואחרים, 2012).

מציאות מורכבת זו מבהירה את הצורך ביצירת מגוון רחב של מענים, הנוגעים לכל אחד מפלחי

האוכלוסייה שתוארו מעלה.

המטרות בעבודה עם ילדים במצבי סיכון

  • הרחבת ההזדמנויות לחינוך ולהשכלה עבור ילדים במצבי סיכון כמנוף לניעות חברתית.
  • קידום ההתפתחות המיטבית של ילדים על רצף הסיכון ושילובם במערכות נורמטיביות, תוך התייחסות מיוחדת לרצפים בחיי הילדים (רצף היום, רצף הסיכון, רצף גילי), למעברים ולכישורי חיים.
  • בניית שיתופי פעולה בין מערכות תומכות, המאפשרות ראייה כוללנית של הילד ומשפחתו.
  • יצירת סביבה מוגנת ומגינה לילדים במצבי סיכון, המפחיתה התנהגויות מסוכנות.
  • חיזוק המשפחות, הנמצאות לא פעם במצבי סיכון, והמהוות מערכת תומכת בהתפתחותם של הילדים.

היעדים בעבודה עם ילדים במצבי סיכון

  • פיתוח מסוגלות אישית שתאפשר לילדים שמשפחתם חוותה משבר פתאומי לתפקד באופן מיטבי.
  • פיתוח מיטבי של ילדים נעדרי עוגן משפחתי בהתאם לגילם.
  • פיתוח למידה משמעותית ומיצוי תחושת המסוגלות בקרב ילדים.
  • אימוץ התנהגויות בריאות ובטוחות בקרב ילדים בגילאים 12-9.

תכניות עבור ילדים במצבי סיכון