חיבוק מנחם 'מחיבוקי'

חיבוק מנחם 'מחיבוקי'

'חיבוקי' היא בובת כלבלב רכה עם זרועות ארוכות, שתאריך לידתה במלחמת לבנון השנייה. 'חיבוקי' ו 8500- אחיותיה היו למקלט לחרדות הילדים באזורי העימות בצפון ובדרום

ולנטינה ודייגו ליכטנשטיין ובנותיהם קרן-אור ומעיין גרים שבע שנים וחצי ברחוב כנפי נשרים  12 באקלון. ולא הייתי מציין את כתובתם אלמלא היתה זאת כתובת אקראית, כמו רחוב הסולל 61 או רחוב האר"י 8 שלא לדבר על רחוב הציונות 544 , קומה שלישית בלי מעלית. זאת כתובת אקראית שמי שמשגר את הטילים מעזה כלל אינו מכיר, הוא מכוון את הטיל בכיוון כללי לעיר אשקלון, ולפני שלחץ על הכפתור בוודאי קיווה שהטיל יפגע ויגרום למוות ולהרס, הרי משום כך הוא משגר את הטיל. והטיל לפעמים פוגע. גם ברחוב כנפי נשרים 12 , פגיעה מסוג מסוים שבגללו קרן-אור ומעיין צמודות ל 'חיבוקי' זמן רב אחרי שנשמעה צפירת הארגעה. ולנטינה נולדה באורוגוואי, גרה בקיבוץ עין השלושה, התגייסה לשירות צבאי מלא. אחרי הצבא הכירה את דייגו, עולה מארגנטינה, ויחד נדדו בישובי הדרום, מחולית לקיבוץ ארז ומשם לרוחמה, ואחר כך ליכיני, ששם התחיל העניין הזה, עם האזעקות בכל פעם שטילים נפלו על שדרות.

משם הם המשיכו בנדודיהם לאשקלון, העיר הגדולה, בטוחים ששם לא ייפלו טילים. אלא שאז הטילים התחילו ליפול גם שם. "בימים של 'עופרת יצוקה', זה היה בסוף 2008 ," מספרת ולנטינה, "הייתי ביד מרדכי, זה מדרום לאשקלון, ואמרו שם לאנשים שמביאים להם בובות של 'חיבוקי' וזה טוב לילדים ותהיה הדרכה, ובאמת הביאו את הבובות, וכך שמעתי עליהן בפעם הראשונה מבלי לדעת שיום אחד אני אצטרך אותן. ועוד איך". מהו 'חיבוקי'? 'חיבוקי' היא בובת כלבלב רכה עם זרועות ארוכות, נולדה למשפחה טובה, כפש רויקט של ג'וינט ישראל-'אשלים', משרד החינוך והחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ותאריך לידתה במלחמת לבנון השנייה התוכנית מיועדת לילדי גן וכיתות א-ב נפגעי טראומה במערכת החינוך, ומבוססת על יכולתו של הילד למשחק דמיוני ועל ההזדהות שלו עם דמות הכלבלב. הילדים מטפלים בבובה, ובעקיפין, מטפלים במצוקותיהם. במסגרת התוכנית לומדים הורים ואנשי חינוך וטיפול לסייע לילד להשליך  על הדמות את רגשותיו, פחדיו וצרכיו.  8500 ידים השתתפו בתוכנית תרפיה בחיבוקי וקיבלו את הבובות כמתנה של יהדות ארצות הברית לילדים באזורי העימות. הבובה מחבקת את הילד ונצמדת אליו, והיא בעצם תכנית התערבות פסיכולוגית ארוכת טווח שמסייעת לילדים בגיל הגן להתמודד עם הפחד והמצוקה שהוא חווה מבלי שהוא מתויג כבעייתי.

מאשקלון ליפן 

פרופ' אבי שדה מאוניברסיטת תל אביב חקר את השפעת הבובה וגילה שתוך זמן קצר חלה ירידה דרמטית בסממני הלחץ והמצוקה של ילדים הנתונים בהתקפי חרדה. סיפור הצלחתה של התוכנית הגיע עד ליפן, ובעקבות הצונאמי שפגע במדינה וגרם להרס נורא, התוכנית הופעלה גם שם, כדי לסייע לילדים נפגעי טראומה. לאורך שלוש שנים רצופות קיבלו אנשי מקצוע ליווי מקצועי מאשלים בכדי להבטיח את הטמעתה של התוכנית בשירותים לגיל הרך ביפן. ולנטינה ליכטנשטיין הפכה לשגרירה הנאמנה של 'חיבוקי' באשקלון והסביבה. "כשהתחיל מבצע 'צוק איתן', בקיץ 2014 , הבת התחילה לרעוד, להקיא ולהרטיב. בגלל המלחמה עבודות רבות שהוזמנו מדייגו בוטלו, וכך גם נוצר בבית דוחק כלכלי. אחרי שבועיים-שלושה כאלה, ולמרות שראינו גם פסיכולוגית, הבנו שאנחנו לא משתלטים על המצב, הילדה היתה ברגרסיה, היא הפסיקה לדבר ואובחנה כפגועת חרדה. חשבנו שאין טיפול, אלא שאז נזכרתי ב'חיבוקי' ההיא שראיתי בקיבוץ יד מרדכי, ופשוט התיישבתי על הטלפון והתקשרתי לג'וינט כי זכרתי שהם אחראים לבובה ההיא, ולמזלי האחראים מטעם 'אשלים' על התוכנית בצד השני הבינו שאני מדברת על מקרה חרדה, ולא רק שנעתרו ברצון לתת לנו את הבובה, אלא שהם דרבנו אותי למצוא עוד ילדים בעיר שאולי צריכים טיפול.

יש לנו באשקלון רשת שנקרא 'מאמא', ודרך הרשת הזאת התחלתי לגייס אנשים, וכך באמצע המלחמה עשינו להורים המול דאגים סדנה בעיר, נציגים מטעם 'אשלים' הגיבו כמו שצריך בתקופת החירום, ועשו הכל כדי להניע את התוכנית באופן מידי". על פי עדויות של אנשים שהשתתפו בתוכנית שהתקיימה לאורך כל אותה שנה, ההשפעה על הילדים היתה מהירה. הפחדים והחרדות הוטמעו בבובה שחיבקה את הילדים, וגם אצל ביתה של ולנטינה הדברים השתנו. "זה היה שינוי של 180 מעלות. אחרי שבועיים עם 'חיבוקי' ההרטבות הפסיקו, גם ההקאות, והילדה לא עזבה את 'חיבוקי' לדקה. מאז הן כמעט כל הזמן ביחד. גם אני נעשיתי שליחה של 'חיבוקי'. אני נכנסת לבתי ספר ונפגשת עם הורים כדי לשכנע אותם שזה לא משחק אלא דרך טובה שהילדים מאמינים בה ומוכנים לקבל אותה בלי דיבורים מיותרים. ה'חיבוקי' הוא היום אצלנו בן משפחה. משתפים אותו בימי ההולדת ובאירועים מיוחדים, כשם שמחבקים אותו ברגעים של לחץ מכל סוג, עד ששרידי הטראומה ההיא יעלמו לגמרי"