רחוק מן העין

רחוק מן העין

בעוד אחרים מדברים על עתידה של אום אל-פחם, יש מי שפועל בה לעתיד הדור הבא. השקעות שהוכפלו בחינוך, ושיתופי פעולה ייחודיים, מחוללים את המהפכה בעיר

דפי המידע על העיר אום אל-פחם ניתן למצוא פרטים רבים: אפשר ללמוד שעל פי ממצאים ארכיאולוגים
היה על הגבעה הרמה המשקיפה אל נחל עירון ( וואדי ערה) מקום ישוב לפני 5000 שנה, המופיע בדפי ההיסטוריה ככפר של מייצרי פחם כבר באמצע המאה ה 13- , ושעם תחילת השלטון העות'מאני בארץ ישראל בראשית המאה ה 16- חיו בכפר כמה עשרות בני אדם. אפשר גם ללמוד שב 1948- חיו בכפר 4500 בני אדם ושהכפר הועבר לשלטון הישראלי במסגרת הסכמי שביתת הנשק ועד 1966 היה בו ממשל צבאי. מוזכר גם שמאז הכפר היה לעיר ובה חיים היום כ 52,000- בני אדם. מוזכר שאום אל-פחם היא מרכז פוליטי והנוכחות של התנועה האיסלאמית בה היא גדולה, מוזכר עימות, מוזכרים סימני שאלה לגבי השייכות לישראל, ובמקום אחד גם מצאנו שיהודים ישראלים ממעטים לבקר בה. מה שמוסתר מן העין הוא שחציון הגילאיםא  באום אל-פחם הוא  19 וחצי, שהעיר נמצאת באשכול הכלכלי חברתי ( 2 ) רק אשכול 1 גרוע יותר וש 50% מהתושבים, מרביתם ילדים, חיים מתחת לקו העוני. מוסתר מן העין שמזה 10 שנים ממשלת ישראל באמצעות כל מוסדות הרווחה, משקיעה סכומי כסף גדולים לקדם את החינוך והרווחה בעיר.  גם אם תמצאו את הפרטים האלה במחקר מהיר ברשת, סביר להניח שהנתון הבא יוחבא אי שם ושאינכם יודעים על כך דבר: בנית המכשול "גדר ההפרדה"בין שטח מדינת ישראל ושטאחי הגדה המערבית שבנייתה הושלמה ב 2006- הובילה בשל נסיבות רבות ומורכבות לכך שבאוםאל-פחם ישנן 600 משפחות חד הוריות בראשות האם, שהן יחד  3800 נפשות. העובדה הזאת הורידה את אום אל-פחם מאשכול שלוש לאשכול ברחוק מן העין בעוד אחרים מדברים על עתידה של אום אל-פחם, יש מי שפועל בהלעתיד הדור הבא. השקעות שהוכפלו בחינוך, ושיתופי פעולה ייחודיים, מחוללים את המהפכה בעיר שתיים, והעומס על שירותי הרווחה בעיר הוא כבד וכמעט בלתי אפשרי. 2006 היא גם השנה שבה נכנסה 'אשלים' לפעילות אינטנסיבית באום אל-פחם באמצעות שותפות ששמה 'אחד'. 

הגיל הרך במרכז 

אומר ד"ר מחמוד זוהדי, מנהל אגף החינוך באום אל פחם: "הפעילות עם 'ג'וינט ישראל-'אשלים' התחילה באופן יסודי מאד, ובמידה מסוימת בהתחלה היא היתה בניגוד למגמה שרווחה עד אז: מה שהיה חשוב עד אז זה הניראות, וניראות פירושו מספר מקבלי תעודת בגרות, וכל גידול בתחום הזה אפשר למדוד ואפשר לפרסם, אבל ברור היה שכדי ליצור מצב חדש בעיר צריך היה להתחיל לעבוד על הדברים שאין בהם ניראות מיידית, וזאת העבודה עם הגיל הרך. מינקות. עוד היה צריך לקחת את כל מי שעוסק בנושאים החברתיים בעירייה ולשים אותם בחדר אחד ולתאם את העבודה ביניהם כדי להשיג את המקסימום בהשקעה בנושאים האלה". ומה קרה מאז? הילדים במרכז. גן ילדים בעראבה "צריך להסתכל על זה דרך התקציב", אומר ד"ר זוהדי, "אתן לכם שתי דוגמאות: בעשר השנים האחרונות התקציב לגיל הרך באום אל-פחם הוכפל, כולל תקציבי הממשלה )מ- 11- ל 22- מליון ₪ בשנה(, ומספר התקנים שיש לי בגיל הרך שהיה ב 2006- שניים בלבד, צמח היום לארבעה עשר. אלה שתי דוגמאות בלבד לעשייה עצומה בתחום". התכנית נועדה להעלות את המודעות לחשיבות הגיל הרך, אך עם התפתחותה, ראיתי שאנו עוברים למעשה שינוי תרבותי ומייסדים 'עולם חדש'. אמירות/סיסמאות של עשייה בגיל הרך הפכו לאורח חיים ביישוב. השינוי הדרמטי היה לבנות תכנית ולקחת בחשבון את כל המעורבים בגיל הרך. הבנו שכדי להגיע לילד צריך לעבור דרך ההורים ואנשי המקצוע. ג'מלאת מחאמיד מנהלת את מרכז המחשבים והמולטי-מדיה לגיל הרך באום אל-פחם, למדה מדעי ההתנהגות ויש לה תעודת הוראה ממכללת נתניה, ואילו את קורס האבחון וטיפול מיוחד סיימה באוניברסיטת תל אביב. כדי להדגים את השינוי העצום בהתיחסות לגיל הרך, היא מצייגה בפנינו את מרכז המולטי מדיה שלה: "מטרת המרכז הזה היא להבטיח את מוכנות הילדים לכניסה לכיתה א'. המרכז מפתח את המיומנויות של הילדים, את המוטוריקה שלהם ואת הבנת הנקרא מעבר לשימוש במחשב שהוא תוצר לוואי. צריך להבין שהשכונה שבה נמצא המרכז היא שכונה קשה. כאן לילדים אין מחשב בבית, ובאמצעות המרכז הזה סוגרים את הפער הדיגיטלי". חלדיה מחאמיד מנהלת בית הספר א-זהארה אומרת: "אנחנו אימצנו את הגישה הפסיכו-חבריתית מבית היוצר של 'אשלים'. המטרה העליונה שלנו היא להשאיר את הילד בבית הספר ולא להנשיר אותו, בין אם זה כשהילד עוזב פיזית את בית הספר, או שהוא נשאר בו אך לא לומד. העבודה מאד יסודית, אני לא רוצה לבלבל אתכם עם שמות של תוכניות אבל העבודה מתרכזת דווקא במורים ובמנהלים. לא תמיד הבעיה היא כסף, לעתים קרובות הבעיות נובעות מכך שאנשים לא נפתחים רגשית לתלמידים ולמורים העמיתים. כשזה מצליח, ואני חושבת שאצלנו זה מצליח, מקבלים תוצאות: האחת — סגרנו את הכיתות לחינוך מיוחד בבית הספר, והתלמידים השתלבו בכיתות רגילות, והשניי— יש עליה רצופה במיצ"ב באום אל-פחם".

הנשים כסוכנות שינוי

התרומה של ג'וינט ישראל-'אשלים' ליכולת העבודה המשותפת של המחלקות השונות בעיירייה ניכרת מאד במקומות נוספים. לילה מחאג'נה, אם לארבעה, למדה פסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת א-נג'אח, ועברה גם הסמכה לחינוך מיני ומשפחתי דרך האגודה לתכנון המשפחה. היא הצטרפה למרכז לגיל הרך באום אל-פחם בשנת 2010 והיום היא מרכזת את ההדרכות להורים במקום. "העבודה עם האימהות היא הבסיס להצלתם של הילדים, ומה שגילינו בשטח הוא שהאימהות השתוקקו למפגשים האלה ולהדרכות. כבר בשנה הראשונה לפעילות יצרתי 22 קבוצות קבועות של  אימהות שנפגשו  ( 12 פעמים בשנה )! אתם צריכים להבין שלאישה הערבייה אין סדר יום שקשור לחיים מחוץ לבית, ובבית הן לא יכולות להתקדם. המטרה הראשונה שלנו היתה להוציא את הנשים מהבית כך שיכירו האחת את השנייה ועם הזמן יהפכו לסוכנות שינוי בעצמן, גם בבית וגם מחוצה לו. המעניין הוא שהעירייה, שמטבע הדברים היא שמרנית, מימנה את הפרויקט משום שגם הם מבינים שאנחנו מבטיחות את עתיד הדור הבא והוא התינוקות, הילדים הקטנים בבית, שמי שמגדלת אותם זאת האישה". פעילות הנשים המרוכזת באום אל-פחם שהחלה ב- 2010- התרחבה: בהשראת תוכניות 'אשלים' התחילה תוכנית של עידוד הקריאה וחיזוק התקשורת בין ההורים לילדים באמצעות הסיפור והתחילה הדרכה של פנסיונרים להיות סוכני שינוי, איך לבחור את הספר, איך להקריא אותו, איך להפוך את ארוחת הערב בבית למרכז הפעילות הזה. היום התוכנית מתרחבת גם לכיתות היסוד בתי הספר.וורדה מחאג'נה היא אם המשפחה ולה שתי בנות ושני בנים, ולאחד מהם צרכים מיוחדים. במסגרת התכנית 'התחלה טובה', הפועלת ב 180- יישובים ומטרתה לאתר ילדים בגיל הרך במצבי סיכון, אותרו כ 47,000- ילדים במצבי סיכון בגילי לידה עד 5, המהווים כ 16%- מכלל אוכלוסיית הילדים בגיל זה ביישובים. כ 60%- מהילדים לא היו מוכרים קודם כילדים בסיכון בעלה לא עובד, והבית נתון במשבר כלכלי מתמשך. על פי עדותה, אנשי מחלקת הרווחה בעירייה לא הצליחו לסייע לה, ודווקא אנשי היחידה לגיל הרך היו פנויים לכאב הפרטי שלה, ולמצוקת גידול הילדים בבית. "כבר בשנה הראשונה השתתפתי בכל התוכניות שלילה הציעה לי", אומרת וורדה מחאג'נה, "השתתפתי בקבוצת הבית הפתוח שלה, קבוצה עידוד לחיזוק המיומנויות בבית, קבוצה של עידוד הקריאה וגם בקבוצה של טיפוח המראה. יש דבר כזה. ההשתתפות שלי הולידה התחברות, גם עם לילה אישית וגם עם שאר האנשים במרכז, הם ליוו אותי בכל הקשיים. זה שינה את החיים של הילדים שלי: היום אני לא צועקת בבית. לא מוציאה עליהם את הכעסים שלי. אני מיישמת את מה שלמדתי, והיום הילדים באים איתי להשתלמויות. אני כל כך מוגבלת מבחינה כלכלית, ואני לא יכולה להציע לילדים לנסוע לאיזה מקום, לים, לבילוי, הם איתי כאן, וזאת הדרך שלי לטפל בהם". כשבבית הדברים התייצבו החלטתי שאני אגייס גם נשים נוספות ועכשיו אני מתנדבת במרכז. אני עובדת מתוך אהבה. בדיוק מה שעושות כל השותפות שלי". דר' מחמוד זוהדי מסכם: "שותפות 'אחד' ותכנית 'איכות החינוך' שמשלימה אותה, בנו מודל יישובי לגיל הרך. היה תהליך של התפתחות טבעית בעשייה בגיל הרך, ורצון לעבור פאזה: אם לפני עשור המצאנו תנאים בסיסיים לעשייה, בניית מערכת ארגונית והכשרנו אנשי מקצוע, ב 2014- התחלנו לדבר על איכות. איכות של מסגרות חינוך לגיל הרך ושיווק ההצלחה של המודל היישובי, כשאנו שואלים את עצמנו 'איך לשנות את החינוך לגיל הרך בחברה הערבית'. כמי שמוביל את הפורום הארצי של היישובים המשתתפים ביזמה החדשה, ד"ר מחמוד אומר כי משהו בסיסי השתנה: במקום 'לזרוק' את האחריות לחינוך ילדינו על האחרים, אנו יודעים וצריכים לשאול היום את השאלה 'מהי אחריותי שלי, כל אחד ממקומו הוא, אנשי מקצוע והורים, ביצירת והובלת השינוי לחינוך איכותי לגיל הרך"