'מוטב יחדיו'

'מוטב יחדיו'

'מוטב יחדיו' היא תכנית הדגל של ג'וינט ישראל אשלים' במשך השנים.  שיתוף הפעולה שנוצר בין כל גורמי הרווחההחינוך והבריאות בשכונות ובערים, מעמיד על הרגליים גם את מי שחשב שאין לו סיכוי תשאלו את אדלינה וכסלר מדימונה.

 

במשך כל הנסיעה לדימונה ירד גשם שוטף, המגבים הצליחו רק בקושי למחות את נחלי המים הפתאומיים, ומבעד לחלון נשקפו הגבעות העולות מבקעת באר שבע, עטויות הינומה ירוקה של חורף שופע. לא כך זכרתי את הדרך. הכביש כעת רחב ונוח, הנסיעה לא ארוכה, ודומה שדימונה שכל כך הרבה בעיות חברתיות ואנושיות נקשרו בה, סוף סוף חוברה למרכז. אחריה אביבה קצרה עשב הירוק יקמל, והמדובר ישוב במלוא עוזו, אך דימונה הנשכחת בחולות לא תשוב. היום זאת עיר דינמית המייצרת לתושביה רשת ביטחון חברתית שמאפשרת מוביליות חברתית וסיכוי שווה לצעירים ולאנשים שחיים בה. זאת רשת שמורכבת מחוטים רבים שפעלו לבדם בתנאי פתיחה קשים, ובמשך שנים, ובמאמץ משולב של כל הגורמים, החוטים היו לרשת תמיכה חזקהה וידועה בשם 'מוטביחדיו'. אדלינה וכסלר עברה לדימונה מבאר שבע לפני שבע שניםהיא אם חד הורית לשלושה ילדים, שניים מהם ילדים אוטיסטים. היא הגיעה לדימונה, כך היא אומרת, משום שעמידר העמידה שם לרשותה דירה קטנה, והיא רצתה לברוח מהמצוקה הקשה שבה חיה בבאר שבע. בדימונה היא מצאה את הרשת האנושית שמסייעת לה עד היום. באותו בוקר גשום ישבנו במישחקיה הבוהקת בשכונת ניצחון א' עם עוד שלוש נשים שמייצגות את הרשת הזאת. כולן נולדו וחיות בדימונה, והן חלק מהשינוי שעבר על העיר.

רשת מקומית

אתי ועקנין- מרכזת תחום העבודהה סוציאלית הקהילתית בעירו מנהלת תכנית 'מוטב יחדיו'. היא בת 42 דימונאית שסיימה את הלימודים הגבוהים באוניברסיטת באר שבעלצידה ישבה ז'קלין איבגי, עובדת במחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בשכונה שהסיפור שלה מפתיע מאד, וגם אביבה דהאן, בת דימונה גם היא, שבעבר הייתה לה חנות קטנה לכלי בית בעיר, ולאחר שהיא ובן זוגה העובד במפעליים המלח החליטו לסגור את החנות היא התמחתה בטיפול בילדים, והיא מנהלת את המשחקייה בשכונה. "לפני שבע שנים התוכנית התחילה" אומרת אתי ועקנין," וזה התחיל במיפוי. אני עבדתי אז במחלקה שניהלה אילנה אזולאי שהיא היום ממלאת מקום ראש העיר וזאת נקודה שאולי לא שייכת אבל היא חשובה כדי להבין את העובדה שנוצרה כאן. את המיפוי עשו סטודנטים מאוניברסיטת באר שבע שיחד איתנו עברו בית בית, דירה, ולמדו את הצרכים של כל משפחה". כל אדם בשכונה רואיין. זה לא היה רק לימוד הצרכים, אלא מעבר דרך מחסום קשה שלא יאמון. זאת היתה שכונה במצב קשה מאד, הסביבה היתה מטונפת, שלטו כאן נרקומנים, ואנשים לא האמינו בעצמם ובמערכת. רק אחרי שנה התחלנו בתוכנית שהיתה מבוססת על חיזוק המנהיגות המקומית, האנשים שאיתרנו שהם פורצי דרך, יזמים, אנשים שמוכנים לפעול עם אחרים בתוך השכונה, ויצירת שותפות עם כל הגורמים שתפקידם לתת שירות להורים ולילדים עד גיל שמונה עשרה, וזה כלל את טיפת חלבמחלקת החינוך, הרווחה, משרד השיכון, הבריאות המשטרה,כולם". "אתן לך דוגמא: עובדת טיפת חלב איתרה ילדה שנמצאת בטיפול חסר, הזעיקה את העובדת הסוציאלית ואת מחלקת הרווחה, ויחד עם נציגי משרד השיכון הציעו טיפול כולל לאישה ולמשפחתהכשמדברים על ילדים בסיכון זה לא מתחיל בנשירה פתאומית מבית הספר. זה מתחיל שם, בביקור בטיפת חלב, באבחון השקט במשחקיה, להביא לכאן את הילדיםלראות את ההשתלבות שלהםלדבר עם המורה בבית הספר או בגן, לאתר ולטפל. מה שקורה תוך כדי התהליך הוא שהמנהיגות המקומית, הטבעיתשל אנשים שמוכנים לעשות וללמוד, ויש בהם את הדחף לפעול לטובת הכלל, מתגבשת לכח, ואני מדברת על אנשים כמו ז'קלין שיושבת פה והיא תושבת השכונה".

ז'קלין איבגימתנדבת

"אני גדלתי בדימונה, התחתנתי בגיל שמונה עשרה ובגיל עשרים וארבע הייתי כבר אם לארבעה ילדים ומטופלת במחלקת הרווחהאומרת ז'קלין איבגי." טבעי אני מחפשת כל הזמן קשר, מחפשת לעשות, להתקדם, ואנשים כמו אתי זיהו אצלי את היכולת הזו שלא הייתי מודעת לה, ופשוט דחפו אותי ללמודהתחלתי לנסוע לבאר שבע להכשרה מיוחדת למדריכים של נוער בסיכון, ובאותו זמן הייתי אחת מאותם מתנדבים שעשו את המיפוי בשכונה. אילנה אזולאי שכנעה אותי להפוך לעובדתוזה היה כשהילדים היו בני שמונה, תשע,  שלוש עשרה וארבע עשרה, כלומר כשהילדים היו כבר פחות או יותר עצמאיים". אני חושבת שהסיפור על המצגת שעשינו לראש העיר כשהתוכנית התחילה, מייצג את הסיפור כולו. אני הצלחתי לגייס שבעים אנשים מהשכונה, כל אחד עם סיפור אחר ויחד הכנו את המצגת. הכנסנו שבעים אנשים לחדר המועצה בעירייה, וזה היה כוח. אנשים רצו להרגיש שמחבקים אותם, שמקשיבים להם, והם קיבלו את החיבוק, ממש פיזית מראש העיר אבל גם בשטח. התושבים היום מעורבים בכל, הם מקבלים את ההחלטות עד לרמה של הציוד בגנים, אנשים נרתמו לנקות את השכונה, לסייד ולשפץ את הגנים, וזה מגיע עד למסיבות שכונתיות, חוגגים יחד את החגים, מכירים, וכל האזור משתנה. צריך להבין שכל התוכניות נעשות על בסיס שותפויות, והתושבים יושבים בוועדות שמנהלות את התכניות כמובן, ועדת הגיל הרך, והשותפות הזאת בלקיחת האחריות זה קצה התהליך. כפי שקרה לי, ביום שבו התנדבתי בפעם הראשונה לתכנית והיום אני עובדת המחלקה בעיריה"מוטב יחדיו"  שנולדה ב'אשלים' קבעה לעצמה יעדים גבוהים של איתור מצבי הסיכון והדברתם, ובחיי היום יום זהו סיפור של ניצחון עלמה שמצטייר לא פעם כבירוקרטיה קשוחה. כשאומרים "שיתוף פעולהזה בסופו של דבר עבודה של אנשים ממשרדים שונים, אנשים שמייצגים אינטרסים, ובעיקר משאבים כספיים שמגיעים ממקורות שונים.'מוטביחדיויצרה את המסגרת המאחדת, גם של המשאבים.

חשבון משותף

"בוא ואקח אותך תכנית אחרי תכנית שכולן בונות את 'מוטב יחדיו' אומרת אתי ועקנין "תוכנית הליווי להתפתחות תינוקות עולה 250אלף שקל בשנה ומי שמממן אותה אלה העירייה,'עיר ללא אלימות' של המשרד לביטחון פנים ומשרד הבריאותסדנאות בתנאי נופש לאמהות ואבות ממומנות על ידימחלקת הרווחה שלנו'. 'אפשריבריא' שזאת תכנית הנחיה לתזונה בריאהממומנת כולה עלידי 'אשלים' .'ספר עד הבית' - איך להקריא לילדים סיפור במשפחה גם כן ממומנת על ידי 'אשלים', תכנית התעסוקה ממומנת על ידי תקציב שיקום שכונות במשרד השיכון, והתוכניות של כדור רגל לאבות ובנים, זומבה לבנות ואימהות, והתוכנית 'שפים קטנים' ממומניםעל ידימשרד הבריאות ו'מוטב יחדיו' הקרן לידידות' יחד עם העמותה למען הזקן, מפעילים את התוכנית למבוגרים למבוגרים, ואביבה, במשחקיה, עושה תכניות משותפות לילדים וחברים במועדון הקשישים. אני יכולה לפרט עוד אבל אין צורך: מה שחשוב הוא שהמודל הזה של שיתוף הפעולה שהביא איתו ג'וינט ישראל-אשלים' הוא מודל שמופעל היום בעשרות ערים ושכונות. זה שינוי עקרוני, יסודי, וגם כש'אשלים'  עוזבתובדימונה אנחנו נפרדים בקרוב, התוכנית ממשיכה, היא הוטמעה, כלומר גורמי השיכון, החינוך, הבריאות והרווחה עובדים יחד עם הפנים לאנשים, וזה דבר שלא היה בעבר.  לאחרונה הכנסנו שותפים נוספים כמו המפעלים במישור רותם שתורמים ומתנדבים, וגם תורמים מקומיים, סַפָּרים, בעלימלאכה, כולםמשולבים כעת, והיום היא השפה הרשמית במקומות כמו שכונת ניצחון א' "

מאתיים וחמישים קילומטר משם - ושיהיה לבריאות

האם אפשר לסגור כבר את הסיפור? עוד לא. במסענו לאורכה ולרוחבה של הארץ, ראינו עוד תכנית שמשלימה את התמונה האנושית והמקצועית של 'מוטב יחדיו' .זה היה במתנ"ס בשכונת השלום, שכונה של 6,000 איש בעיר נצרת עילית, בהם עולים מהקווקז ומאתיופיה, מבוגרים בני העליות הראשונות, ובני הארץ, ערבים ויהודים הגרים בשכונה. את המרכז מנהלת ילנה ויסמן שעלתה מבירוביג'אן עם החלום להיות מורה לריקודים בישראל, ובארץ למדה חינוך ופסיכולוגיה, לקחה לידיה מתנ"ס שהיה בסכנת סגירה והפכה אותו לפנינה המשרתת את האוכלוסייה שבחלקה היא אוכלוסייה הנמצאת בסיכון, ילדים ומבוגרים כאחד. בין השאר מופעלת בו התוכנית לקידום הבריאות של 'אשלים'תכנית שהיא חלק בלתי נפרד מהתפיסה הכוללת של 'מוטביחדיו'.,"התוכנית לקידום הבריאות שאני מרכזת בנצרת עילית ובסביבה" ,אומרת סבטלנה)"סבטה) שלייב, גם היא עולה מבירוביג'אן, "היא כלי לשנות את איכות החיים של ילדים ומשפחות בסיכון. כשאת רואה ילדים מגיעים לגן הילדים ולבית הספר כשהם רעבים, כשאת יודעת שהילדים מהבתים הקשים ביותר מפתחים מחלות שיניים כרוניות, כשהם סובלים מהשמנת יתר כתוצאה מאכילת מוצרים לא נכונים או שההורים סובלים ממחלות כרוניות כמו סכרת - את מבינה שעל ידי הדרכה וחינוך נכון לאורחות חיים של הרגלי אכילה, התאמת המזון לצרכים האמיתיים של הגוף והטמעת כל העניין במשפחה - את פשוט מאריכה את חיי האנשים ומוציאה מגן הילדים ומבית הספר אנשים בריאים יותר ובטוחים בעצמם. מעבר לזה יש כאן שינוי קהילתי עמוק שבו המזון הופך לגורם מאחד, גורם שבו אתה לומד על התרבות האחרת ואיך היא יכולה להשתלב בחייך,  ואם את מוסיפה לזה את ההיבט הכלכלי של הענייןזה הופך למפעל קהילתי שסוחף את הקהילה כולה ומשנה אותה" .בעת שפעוטות ב'מעון טליס'אכלו ארוחת בוקר ריחנית של סלט ירקות, ביצים, לחם טרי ושתיה לא מתוקהיעל בן אליעזר, רכזת הגיל הרך במחלקת הרווחה בעיריית נצרת עילית הוסיפה"במעון הזה יש שילוב מדהים של ילדיםיש כאן ילדים שהופנו על ידי מחלקת הרווחה, כלומר אלה משפחות נזקקות, לעיתים קרובות משפחות חד הוריות, בצד עולים חדשים וגם ילדים ממשפחות חזקות מהשכונה. לימוד הרגליהאכילה, עם סדנאות הורים, הן גם כלי מובהק של קליטת עליה ואינטגרציה חברתית, וזה לא רק מבטיח לנו ילדים בריאים יותר, אלא מאפשר לנו להגיע לבית של הילדים, להכיר את האם והאב, לראות את הקשיים, ולתת טיפול כולל שפשוט משנה את החברה כאן". ומוסיפה אינה רויטמן, מנהלת המעון: "ההורים של הילדים האלה מגיעים לפתח המעון עם תחושה של כישלון. חווית הנחשלות עוברת לילדים והם מגיבים בדרכים שונות, חלקן קשות, והפעולה סביב האכילה, התנועה, הספורט המשותף, מקטינים את תחושת הכישלון, ומחזקים את הקהילה. את השינוי שנוצר כאן בקהילה אפשר לראות בעיניים, וזאת פעולה שצריך להמשיך בה ולהעמיק ולהעשיר את הטיפול בקהילה". אחד התוצרים של הפעילות סביב המזון היא הפעילות של קבוצת הנשים המבשלות הנפגשות באופן קבוע כדי לחשוף אחת בפני השניה את המאכלים מבית אמא וסבתא בכל עדה ועדה. הפעילות הזאת גישרה לא רק בין הנשים, אלא הפכה לגורם מאחד ומשפיע בעיר כולה. המתכונים הבריאים שהציגו הנשים בסדנה, רוכזו בספר שהיה למדריך נפלא לא רק למסתרי המטבח העיראקי, הגרוזיני, המרוקאי והערבי ארץ ישראלי, אלא גם למדריך של בישול ואכילה נכונים כך מצאה ספר את דרכו גם לבית הלבן בוושינגטוןכשאשת הנשיאמישל אובמה, אימצה אותו כשהיא מקדמת בקרבlet's move !  וקמה התכנית צעירים בארצות הברית לאכילה בריאה ותנועהבדיוק מה שעושה התוכנית לקידום הבריאות של ג'וינטישראל-'אשלים'.

אדלינה וכסלר מסכמת

ובחזרה לדימונה. הסיפור של אדלינה וכסלר, אותה אם חד הורית ששניים מילדיה נמצאים ברצף האוטיסטי, ממחיש במידה רבה את התהליך כולו שנותנת 'מוטביחדיו' לאנשים "אחרי שהגעתי לדימונה והתיישבתי בדירה של עמידר, באתי בפעם הראשונה למשחקיה עם הבת הגדולה. לא חזרתי לשם. אביבההמרכזת של המשחקייה, היא התעקשה איתי, לא ויתרה, ובאה ומשכה אותי ממש לחזור לשם.  אני התחלתי לראות באביבה מין מודל לחיקוי, היא נתנה לי סיבות לקום בבוקר ולאט לאט שכנעה אותי שאני לא לבד, שיש עוד נשים כמוני. אם אני יושבת היום איתך ומסוגלת לספר את הסיפור שלי, זאת תוצאה של הטיפול של אביבה וז'קלין וכל החברות האחרות. אתה צריך להבין שמבחינה כלכלית הייתי במצב שפשוט לא היה לי כלום, היו לי שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים, חייתי גם בעזרת סלי מזון שהייתי מקבלת, והיום אני עומדת על הרגליים ובעצמי מחלקת סלי מזון"חוץ מזה, אחרי כל השנים שקיבלתי, התחלתי ללמוד כעת להיות מטפלת התנהגותית, ואני חברה במנהיגות הורים שפיתחו בבית איזי שפירא, להורים שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, גם לילדים אוטיסטים כמו הילדים שלי. בכלל, המעבר לדימונה היה המזל שלי. ההורים שלי גרים בבאר שבע, אבל את דימונה אני לא עוזבת. בלי רשת הביטחון שנתנו לי בהתחלה, בלי ההכוונה והלימודיםלא הייתי שורדת. פשוט מאד".

תכנית: